פצע קשה ריפוי מוגדר כפצע אשר אינו נרפא בתקופה של ארבעה עד שישה שבועות וזאת למרות שבוצעו מאמצים טיפוליים מקובלים לצורך ריפוי הפצע. פצעים מורכבים הנפוצים בקרב חולי סוכרת או בעקבות טיפולי קרינה לעיתים אינם נרפאים מסיבות שונות, אם בשל זיהומים אם כתוצאה מלחץ חיצוני המופעל על הרקמה ומחסור בחמצן החשוב כל כך לריפוי הרקמה. אחד הסיבוכים השכיחים של מחלת הסוכרת היא רגל סוכרתית. כתוצאה מהסיבוך, חולי סוכרת עלולים לסבול מזיהומים, נמק, וכיבים בכף הרגל. על פי ההערכות בין 4% ל-10% מבין חולי סוכרת סובלים מכיבים. בחלק מהמקרים הזיהום או הנמק עלולים להסתיים בקטיעות גפיים.
מאחר שתהליכי הריפוי הינם תהליכים הדורשים שימת לב רבה ואנרגיה, הטיפול בחמצן היפרבארי מאפשר ריפוי של הפצע בכך שמעודד יצירת כלי דם חדשים , קולגן, תאי גזע ופעילות אנטיבקטריאלית כתוצאה מזרימת החמצן באופן ישיר. טיפול בחמצן בלחץ מתון, מעשיר את מערכת הדם בחמצן בשיעור הגבוה בהרבה מריכוז חמצן האוויר בגובה פני הים ומאפשר לגוף להתמודד באופן יעיל יותר עם פציעה. הטיפול מאפשר לכדוריות הדם הלבנות להילחם בזיהומים.
לכן, טיפול בחמצן בתא לחץ, יכול להוות טיפול מניעתי משלים, אשר בעטיו נמנעת החמרה ונזק רב יותר. ככל שהטיפול יחל בשלב מוקדם יותר לפני שהתפתח נמק רציני, אספקת החמצן המוגברת תועיל יותר לריפוי ועשויה למנוע כריתת גפיים. בניגוד למסיכת חמצן, הלחץ האטמוספרי הנוסף בתא הלחץ, מביא להתמוססות של חמצן נוסף בנוזל הדם וכך ניתן לספק לרקמות הגוף חמצן נוסף.
חשוב לציין כי טיפול בחמצן בלחץ מתון הינו טיפול משלים מניעתי לטיפול הרפואי הקונבנציונלי הניתן למטופל.
